בִּכְּתֵבּ אִסְמַכּ יַא חַבִּיבִּי עַ(א)לְחַוְּר אִלְעַתִיק
אני כותבת את השם שלך, אהוב שלי, על העץ הישן

תִכְּתֵבּ אִסְמִי יַא חַבִּיבִּי עַרַמֵל אִ(ל)טַّרִיק
אתה כותב את שמי, אהוב שלי, על החול ברחוב (בדרך)

בֻּכְּרַא בִּתְשַתִّי אִ(ל)דִّנֵי עַ(א)לְקִצַץ (א)לְמְגַ’רַّחַה
ומחר כשיורד גשם על הסיפורים השבורים

בִּיבְּקַא אִסְמַכּ יַא חַבִּיבִּי וְּאִסְמִי בְּיִנְמַחַא
שמך יישאר, אהובי ושלי יימחק

בִּחְכִּי עַנַّכּ יַא חַבִּיבִּי לַאַהַאלִי אִלְחַיّ
אני מדברת עליך אהובי לאנשים בשכונה

בְּתִחְכִּי עַנִّי יַא חַבִּיבִּי לַנַבְּעֵת אִלְמַיّ
אתה מדבר עלי אהובי למעיין המים

וְלַמַّא בִּידוּר אִ(ל)סַّהַר תַחְת קְנַאדִיל אִלְמַסַא
וכאשר שורפים את שמן חצות מתחת למנורות הערב

בְּיִחְכּוּ עַנַّכּ יַא חַבִּיבִּי וּאַנַא בִּנְתַסַא 
הם מדברים עליך אהובי ואני נשכחת

וּהְדִיתְנִי וַרְדֵה פַרַגַ’יְתַא לַ(א)צְחַאבִּי
ונתת לי פרח הראיתי אותו לחברים שלי

חַ’בַּّיְתַא בִּכְּתַאבִּי זְרַעְתַא עַ(א)לְמְחַ’דֵّה 
שמתי אותו בספר שלי, שתלתי אותו על הכרית שלי

הְדִיתַכּ מַזְהַרִיֵّה לַא כִּנְת תְדַארִיהַא
נתתי לך אגרטל, לא טיפלת בזה

וְלַא תִעְתְנִי פִיהַא תַצַ’אעַת (א)לְהְדִّיֵה
ולא דאגת לזה, וכך המתנה הלכה לפח

וְבִּתְקִלִّי בִּתְחִבְּّנִי מא בְּתַעְרַף קַדַّיְש
ואתה אומר לי שאתה אוהב אותי, אתה לא יודע כמה

מַא זַאלַכּ בִּתְחִבְּّנִי, לַיְש דַחְ’לַכּ לַיְש?
אם אתה באמת אוהב אותי, אז למה? בבקשה.. למה?

בִּכְּתֵבּ אִסְמַכּ יַא חַבִּיבִּי…

بكتب اسمك يا حبيبي عالحور العتيق
אני כותבת את השם שלך, אהוב שלי, על העץ הישן

تكتب اسمي يا حبيبي عرمل الطّريق
אתה כותב את שמי, אהוב שלי, על החול ברחוב (בדרך)

بكرا بتشتّي الدّني عالقصص المجرّحه
ומחר כשיורד גשם על הסיפורים השבורים

بيبقى اسمك يا حبيبي و اسمي بينمحى
שמך יישאר, אהובי ושלי יימחק

بحكي عنّك يا حبيبي لأهالي الحيّ
אני מדברת עליך אהובי לאנשים בשכונה

بتحكي عنّي يا حبيبي لنبعة الميّ
אתה מדבר עלי אהובי למעיין המים

و لمّا بيدور السّهر تحت قناديل المسا
וכאשר שורפים את שמן חצות מתחת למנורות הערב

بيحكوا عنّك يا حبيبي و أنا بانتسى
הם מדברים עליך אהובי ואני נשכחת

و هديتني وردة فرجيتا لصحابي
ונתת לי פרח הראיתי אותו לחברים שלי

خبّيتا بكتابي زرعتا عالمخدّه
שמתי אותו בספר שלי, שתלתי אותו על הכרית שלי

هديتك مزهريّة لا كنت تداريها
נתתי לך אגרטל, לא טיפלת בזה

ولا تعتني فيها تاضاعت الهديّة
ולא דאגת לזה, וכך המתנה הלכה לפח

وبتقلّي بتحبّني ما بتعرف قدّيش
ואתה אומר לי שאתה אוהב אותי, אתה לא יודע כמה

ما زالك بتحّبني ليش دخلك ليش
אם אתה באמת אוהב אותי, אז למה? בבקשה.. למה?

بكتب اسمك يا حبيبي…