לַיְכּוּן? זְעִלְתִי? זַעַלֵכּ מֵש מַפְהוּם.. פַגְ’אַה בַּלַّמְתִי.. כַּאַנֵّכּ דַרְס תְעַלַّמְתִי
יכול להיות? יכול להיות שהכעסתי אותך?… הכעס שלך לא מובן… פתאום פניך השתנו לכעס… כאילו למדת לקח…

לַיְכּוּן נְדִמְתִי? נַדַמֵכּ מֵש מַדְרוּס.. אִנְתִי אִלְלִי אִחְ’תַרְתִי.. אִנְתִי אִלְלִי אִחְתַרְתִי
יכול להיות שאת מרגישה חרטה?!… החרטה שלך לא הגיונית… את זה שבחרת… את זה שהתבלבלה…

לַיְכּוּן מַא פְהִמְתִי אִלְלַّעְבּ בִּ(א)לְקְלוּבּ מַפְהוּם.. לַיַאלִי מַא בְּתִשְכִּי.. וְנְהַארֵכּ בְּיִבְּכִּי עַלַא
יכול להיות שלא הבנת… לשחק בלבבות זה מאוד מובן… עברו לילות ולא התלוננת… ובכי הבוקר שלך… הלוואי ש-

לַיְכּוּן.. הַאיّ צֻ’חְכֵּה.. עַ’לַבּ עַלִיכִּי אִ(ל)נّוֹם.. וְבְּעִ’ירִי מַא חְלִמְתִי.. מִן שַרִّי מַא סְלִמְתִי
יכול להיות… זה חיוך .. השינה גברה עליך… ולא חלמת על אחר מלבדי… לא ניצלת מהרע שלי

וְאַנַא מִן (א)לְיוֹם, רַח אַצִיר אַלוּם וְיְכּוּן מִן (א)לְמַעְלוּם אַנַא מִתְלֵכּ מַגְ’נוּן
ואני, מהיום… אתחיל להאשים… ואודיע שאני משוגע כמוך

לַיְכּוּן תְזַכַּّרְתִי, כִּיף אַוַّל מַרַّה (א)לְעיוּן קַאלַת כֻּלשִי, מַא אִחְתַגְ’נַא נִחְכִּי
את זוכרת… איך בפעם הראשונה, העיניים אמרו הכל… לא היינו צריכים לדבר

ليكون زعلتي.. زعلك مش مفهوم.. فجأة بلّمتي.. كأنك درس تعلّمتي
יכול להיות? יכול להיות שהכעסתי אותך?… הכעס שלך לא מובן… פתאום פניך השתנו לכעס… כאילו למדת לקח…

ليكون ندمت.. ندمك مش مدروس.. انت اللّي اخترت.. انت اللّي احترت
יכול להיות שאת מרגישה חרטה?!… החרטה שלך לא הגיונית… את זה שבחרת… את זה שהתבלבלה…

ليكون ما فهمت.. اللّعب بالقلوب مفهموم.. ليالي ما بتشكي.. و نهارك بيبكي.. على
יכול להיות שלא הבנת… לשחק בלבבות זה מאוד מובן… עברו לילות ולא התלוננת… ובכי הבוקר שלך… הלוואי ש-

ليكون .. هايّ ضحكة..غلب عليك النّوم .. و بغيري ما حلمت.. من شرّي ما سلمت!
יכול להיות… זה חיוך .. השינה גברה עליך… ולא חלמת על אחר מלבדי… לא ניצלת מהרע שלי!

و انا من اليوم.. رح أصير ألوم.. و يكون من المعلوم أنا مثلك مجنون
ואני, מהיום… אתחיל להאשים… ואודיע שאני משוגע כמוך

ليكون تذكّرتي.. كيف أوّل مرّة العيون قالت كلّشي.. ما احتجنا نحكي
את זוכרת… איך בפעם הראשונה, העיניים אמרו הכל… לא היינו צריכים לדבר