שוּ הַאדַא (א)לְחֻבּّ יַלִّי בִּיקוּלוּ עַלֵיה אִ(ל)נַّאס
מה זו האהבה הזו, שהאנשים מספרים עליה

יַא תַרַא בִּטְלַעְלִי אַחִבּّ וּאַעִיש הַאדַא (א)לְאִחְסַאס
אולי אני יכול לאהוב ולחיות את ההרגשה הזאת

מַנַא נִפְסִי אַחִבּّ, כֻּלّ יוֹם אַנְחַבּّ
מעצמי אני רוצה לאהוב. כל יום יאהבו אותי

וּאַעִיש גַ’וّ אִלְאַפְלַאם וּ(אל)סִתִّינַאת
ואני רוצה לחיות באווירת הסרטים ושנות השישים

נִפְסִי בְּחֻבּّ אִלְעַנְדַלִיבּ אַו זַיّ פַרִיד מַא אַדוּק אִ(ל)נّוֹם
אני רוצה לאהוב כמו הזמיר (עבד אל חלים), או כמו פריד (אל אטרש) לא אוכל לישון

וּאַקְעֹד אַבְּעַת וַסַאיֵט וּאַכַּאבֵּר עַ-חַאלִי
ואני יושב ושולח שליחים ואוהב בסוד

וּאַתְעַלַّם אִנّוֹ (א)לְחֻבּّ, שוּ חִלוּ בַּסّ אַיַّאם וּלַיַאלִי
ואני לומד שזו האהבה…כה מתוקה, אבל הימים והלילות

לַחֵן חַזִין, בְּיֻקְעֹד בִּיתְרַבַּّע עַלַא מַוַאלִי
מנגינה עצובה יושבת ומשתלטת על המוואל שלי

עַ-בַּאלִי אַחִבּّ, כֻּלّ יוֹמֵין אַקְעֻד אַזְעַל
האהבה בראשי, כל יומיים אני יושב מתוסכל

וּאַקוּל לְהַא: “מַעַאכִּי בַּלַאכִּי אַעִיש וַלַא בַּסְאַל” 
ואומר לה: “איתך ובלעדייך אחייה ולא אשאל (עלייך)”

בַּסّ וַקְת אִלְגַ’דّ בִּיטְלַע עַנְגַ’ד
אבל הזמן הרציני מגיע באמת

אִנّוֹ הִיֵّ אַחְלַא מִן חַיַאתִי וּמִן אִ(ל)רִّוַאיַאת
שהיא מתוקה יותר מחיי ומהרומאנים

נִפְסִי בְּחֻבּّ אִלְעַנְדַלִיבּ…

נִפְסִי בְּחֻבּّ אַיַّאם זַמַאן
אני רוצה לאהוב את הימים מפעם

תְכּוּן חַבִּיבְּתִי אַסְמַהַאן
ש(בהם)הייתה אהובתי אסמאהן (הזמרת)

נַטְ’רַה בִּתְדוּב (א)לִקְלוּבּ
מבט שממיס את הלבבות

מַסְכֵּת אִיד עַ(א)לִעְ’רוּבּ
תפוס את היד בשקיעה

בַּסّ כִּלְמֵה מִנִّי עַ-כִּלְמֵה מִנְّהַא בִּתְפַתֵّח (א)לִגְ’רוּח
אבל מילה ממני, מילה ממנה נפתחים הפצעים

בִּתְלַקִינַא נְסִינַא בְּיוֹם
ברגע אחד שכחנו הכל תוך יום (את הדברים הטובים)

וַרַאנַא (אל)דִّ’כְּרַיַאת, (אל)סְנִין וּ(אל)סַّאעַאת
מאחורינו זיכרונות, שנים ושעות

בִּיעְ’לִבְּנַא אִלְכִּבְּרִיַאא… וּ(אל)נַّאס אִלִّי רַח יִנְקַאל
הוכנו מהגאווה, והאנשים, נאמר להם

נִהַיאֵת אִלְמַשְהַד בּיח’לצ הַ(א)לְמַוַאל
בסוף הסצנה מסיים המאוול

מַוַאל, מַוַאל

בַּכּוּן חַבֵּّית זַיّ אִלְעַנְדַלִיבּ אַו זַיّ פַרִיד וַלַא שֻפְת אִ(ל)נّוֹם
הייתי אוהב כמו הזמיר (עבד אלחלים) או כמו פריד (אל אטראש) ולא ראיתי שינה

בַּכּוּן גַ’רַّבְּת כֻּלّ אִלְוַסַאיֵט וּסְהִרְת אִ(ל)לַّיַאלִי
הייתי מנסה את כל השליחים ולהישאר ער בלילותיי

וּתְעַלַّמְת אִנّוֹ (א)לְחֻבּّ אַה חִלוּ בַּסّ אַחְלַאלִי לַחַאלִי אַצַ’לّ וַחִיד וּאַדְבֵּכּ וּאַדַרְבֵּכּ עַלַא מַוַאלִי
ולמדתי שהאהבה מתוקה, אבל מעדיף את המצב שלי לבדי, מוצא יחיד – לרקוד (דבקה) ולדרבק (בדרבוקה) על המאוול שלי

شو هذا الحب يلي بقولوا عليه الناس
מה זו האהבה הזו, שהאנשים מספרים עליה

يا ترى بيطلعلي أحب وأعيش هذا الاحساس
אולי אני יכול לאהוב ולחיות את ההרגשה הזאת

منا نفسي أحب. كل يوم أنحب
מעצמי אני רוצה לאהוב. כל יום יאהבו אותי.

واعيش جو الأفلام والستينات
ואני רוצה לחיות באווירת הסרטים ושנות השישים

نفسي بحب العندليب أو زي فريد ما أذوق النوم
אני רוצה לאהוב כמו הזמיר (עבד אל חלים), או כמו פריד (אל אטרש) לא אוכל לישון

واقعد أبعت وسايط واكابر عحالي
ואני יושב ושולח שליחים ואוהב בסוד

واتعلم إنه الحب… شو حلو بس أيام وليالي
ואני לומד שזו האהבה…כה מתוקה, אבל הימים והלילות

لحن حزين… بيقعد بيتربع على موالي 
מנגינה עצובה יושבת ומשתלטת על המוואל שלי

عبالي أحب كل يومين أقعد ازعل
האהבה בראשי, כל יומיים אני יושב מתוסכל

واقول لها: “معاكي بلاكي عايش ولا بسأل”
ואומר לה: “איתך ובלעדייך אחייה ולא אשאל (עלייך)”

بس وقت الجد بيطلع عنجد
אבל הזמן הרציני מגיע באמת

إنه هي أحلى من حياتي ومن الروايات
שהיא מתוקה יותר מחיי ומהרומאנים

نفسي بحب العندليب…

نفسي بحب أيام زمان
אני רוצה לאהוב את הימים מפעם

تكون حبيبتي اسمهان
ש(בהם)הייתה אהובתי אסמאהן (הזמרת)

نظرة بتدوب القلوب
מבט שממיס את הלבבות

مسكة أيد عالغروب
תפוס את היד בשקיעה

بس كلمه مني ع كلمه منها بتفتح الجروح
אבל מילה ממני, מילה ממנה נפתחים הפצעים

بتلقينا نسينا بيوم
ברגע אחד שכחנו הכל תוך יום (את הדברים הטובים)

ورانا الذكريات, السنين والساعات
מאחורינו זיכרונות, שנים ושעות

بيغلبنا الكبرياء… والناس… اللي رح ينقال
הוכנו מהגאווה, והאנשים, נאמר להם

نهاية المشهد بيخلص هالموال
בסוף הסצנה מסיים המאוול

موال… موال
מַוַאל, מַוַאל

بكون حبيت زي العندليب أو زي فريد ولا شفت النوم
הייתי אוהב כמו הזמיר (עבד אלחלים) או כמו פריד (אל אטראש) ולא ראיתי שינה

بكون جربت كل الوسايط وسهرت الليالي
הייתי מנסה את כל השליחים ולהישאר ער בלילותיי

وتعلمت إنه الحب اه حلو بس احلالي لحالي أضل وحيد وأدبك وأدربك على موالي
ולמדתי שהאהבה מתוקה, אבל מעדיף את המצב שלי לבדי, מוצא יחיד – לרקוד (דבקה) ולדרבק (בדרבוקה) על המאוול שלי