ערבית מדוברת בבתי הספר

היי, כאן גילעד! 😊 לפני שבוע חזרתי לבית הספר היסודי שלי, גאולים, כדי לעשות צפייה באחת המורות המוכשרות שלנו, שמלמדת בפרויקט "אהלן" – שיתוף פעולה שלנו עם מנהל חינוך ירושלים, בו אנו מלמדים ערבית מדוברת כבר במעל 20 בתי ספר ברחבי העיר.

אמרתי שלום למנהלת שלא הכרתי. היא שאלה אותי אם אני זוכר את שם המחנכת שלי אז למזלי עברתי את המבחן בהצלחה וזכרתי, והיא אומרת לי: היא פה! הלכתי לחדר המורים להגיד שלום. זה נחמד לראות מישהי שלא ראיתי 20 שנה (אבל באמת 20 שנה!), ולספר לה שאני מגיע לצפות בשיעור ערבית מדוברת. היא כמובן אמרה לי: "תיזהר! יש לי עיניים בגב". סתם, היא לא אמרה את זה.

הקטע הכי מיוחד היה להיכנס לכיתה בה למדתי בילדות. ממש כמו פעם, יש שלטים צבעוניים עם ציטוטים מעוררי השראה של מנהיגים/ות ותמונה שלהם בA4 שחור לבן, יש ציורים צבעוניים שהכינו הילדים בכיתה, ועדיין יש כיסאות שלשבת עליהם 40 דק' היה קצת וג'ע ראס (האמת היה וַגְ'ע (=כאב) במקום אחר אבל ילדים וזה אז לא נפרט).

וברצינות: לראות את המורה שואלת בעדינות "כיף חאלכם?" ולשמוע את הילדים צועקים עליה "תַמַאם" (=בסדר/טוב, מילה שאני חושב שרוב הישראלים דוברי עברית לצערי לא מכירים) ואת כולם שרים את השיר "באבא ג'אב לי באלון" – זה היה מטורף. ישבתי עם חיוך מאוזן לאוזן וחשבתי: זה מהפכני מה שקורה פה… וכן, כל זה גורם לחשוב למה לעזאזל זה לא קרה לפני עשרות שנים. יש שתי שפות שאני מדבר שוטף היום שאני מכיר את הכאב של לא ללמוד אותן כמו שצריך: האחת היא ספרדית, ששמעתי בבית שנים מבלי לדעת להגיד מילה והייתי צריך להשקיע מאות שעות למידה בגיל מאוחר ולגור חצי שנה בספרד כדי באמת ללמוד לדבר, והשניה היא ערבית שבמשך 9 שנים של למידה במערכת (תיכון+צבא) לא לימדו אותי לתקשר בה – ורק בגיל 21 התחלתי ללמוד במטרה לתקשר (נכון, עם רקע חזק כבר) – וזה שינה את כל כללי המשחק. מסתבר שלרשום "תמאם = בסדר / טוב" בפנקס אוצר מילים זה דבר אחד,אבל לשמוע את זה ביום יום, מחברים ועמיתים בעבודה, ולהשתמש בזה בעצמך וללמוד "לשלוף את זה" ולא להיתקע כששואלים אותך מה נשמע – זה כבר ללמוד לתקשר.

אז המטרה של פרויקט "אהלן" בבתי הספר היא במובן מסוים להפוך את הקערה על פיה, למנוע את התסכול האישי-חברתי ארוך השנים של "איך לא למדתי ערבית" או "איך לא מלמדים את הילדים שלנו", ופשוט להתחיל מגיל מוקדם יותר. לגדל דור שערבית לא זרה ומוזרה ומפחידה עבורו, אלא טבעית יותר. וזה כיף, כיף לראות את זה קורה, וכיף להמשיך לעבוד על זה ביום יום: לראות איך הילדים מגיבים, לשפר את המערכים, לפתח תכנים נוספים ולהגיע למצב שאנחנו אומרים: וואו – ככה צריך ללמוד ערבית מדוברת בישראל.

ואני רק מקווה שנגיע לעוד ועוד בתי ספר השנה, ומקווה שהשמועה שמדרסה מלמדים במערכת החינוך תגיע למקומות הנכונים! (מוזמנים לעזור לנו הפיץ את הבשורה!)

בכל מקרה, עוד הרבה עבודה על השולחן, ולא עדכנתי הפעם בכלל על האפליקציה, על מנהלת הדרכה חדשה ומרגשת שמצטרפת אלינו ועוד כל מיני דברים מרגשים שקורים ממש בקרוב. פעם הבא, מבטיח! 🙂